שומרה חב` לביטוח בע"מ נ' עטון

פסק דין

1.התביעה שבפני היא תביעת שיבוב בגין תאונה בה היה מעורב רכבה של המבוטחת הגב' אוטומזגין (להלן: "המבוטחת") ורכבו של הנתבע.

2.קדמה לתביעה זו, תביעתו של הנתבע בת.ק. 3867/08 כנגד המבוטחת וכנגד התובעת שבפני, לתשלום נזקיו עקב התאונה. כך גם, הגישה המבוטחת תביעה כנגד הנתבע בת.ק 3869/08 לתשלום נזקיה העקיפים בגין התאונה, לאחר שקיבלה תגמולי ביטוח מהתובעת. הדיון בשתי התביעות בבית משפט לתביעות קטנות אוחד וניתן פסק דין .

3.בפסק דין מנומק שניתן בתביעות הקודמות ע"י כב' השופטת ת' בר-אשר צבן ביום 09/03/09 ובטרם הוגשה התביעה שבפני נקבע כי הנהגת ברכבה של המבוטחת (להלן-"הנהגת") אינה אחראית לתאונה כי אם הנהגת ברכבו של הנתבע שבפני, בהתאם לנסיבות התאונה, כיוון הנסיעה של הרכבים ותחלוף הרמזורים. כמו כן נקבעה מהימנותה של הנהגת ברכב המבוטח ע"י התובעת, על פני עדותה של הנהגת ברכבו של הנתבע.

4.לפיכך, קיים השתק פלוגתא לשאלת האחריות לתאונה בפסק דין חלוט שניתן בבית משפט לתביעות קטנות, לאחר שמיעת עדותן של הנהגות ובהתחשב בכך שהתובעת שבפני, אף היא היתה בעלת דין והתייצבה לדיון.

5.בהתאם לקביעה בדבר אחריותה של הנהגת ברכבו של הנתבע לתאונה, נותר לבחון את זכותה של התובעת למלוא הסעד הכספי נשוא התביעה. התובעת, תובעת את תשלומיה למבוטחת, אותם היא לא היתה רשאית לתבוע על פי התקנות בבית משפט לתביעות קטנות מחמת היותה תאגיד. לפיכך, עמדה לה הזכות להגיש את תביעת השיבוב שבפני. בנוסף, בניגוד לטענת הנתבע, לא נדרשה התובעת לבקש פיצול סעדים בהיותה נתבעת בתביעה הקטנה ולא במעמד של תובעת.

6. התובעת, הוכיחה את נזקי הרכב בחוות דעת של שמאי מטעמה שלא נסתרה בחוות דעת נגדית מטעם הנתבע. התובעת טענה כי היא הפחיתה מתגמולי הביטוח שהגיעו למבוטחת עפ"י הערכת השמאי בסך של 37,068 ₪, סך של 2,940 ₪ בגין חוב פרמיה של המבוטחת. לפיכך, שולם למבוטחת סך של 34,127 ₪ כאמור בתצהירו של פקיד תביעות מטעמה שהוגש לאחר הישיבה המקדמית במענה לתהייה של הנתבע בדבר גובה התשלום למבוטחת (עותק ההמחאה צורף לתצהיר). יחד עם זאת, התובעת קיזזה את התמורה ממכירת שרידי הרכב ששולמה לה, בסך 15,198 ₪ (כפי שעולה מחוות הדעת של השמאי ומדרישתה מהנתבע מיום 27/8/08 לתשלום נזקיה).

לפיכך, דרשה התובעת מהנתבע פיצוי בגין תשלומיה עקב התאונה בסך 21,870 ₪ בגין נזקי הרכב ובתוספת 1476 ₪ בגין הוצאותיה לשמאות. נזקיה עמדו על כן בסך 23,346 ₪.

7. יחד עם זאת, טוען הנתבע כי הוא שילם למבוטחת תשלום בגין השתתפות עצמית, והדבר אינו מתיישב עם טענת התובעת על פי סעיף 8 לכתב התביעה כי לא גבתה השתתפות עצמית מהמבוטחת. בפסק הדין בת.ק 3969/08 חויב הנתבע בתשלום 3,166 ₪ "בגין השתתפות עצמית והפרמיה שהפסידה התובעת (המבוטחת – מ.ל) לאחר שרכבה הוכר כאובדן להלכה". התובעת, שהיתה בעלת דין בהליך הקודם, לא טענה כנגד דרישת המבוטחת לתשלום הוצאות המבוטחת להשתתפות עצמית.

8. בנסיבות אלו, אני מחייבת את הנתבע בתשלום לתובעת בסך 23,346 ₪ וממנו, רשאי הנתבע לקזז את תשלומיו למבוטחת בגין השתתפות עצמית בלבד, על פי הסכום שיוכח ששולם למבוטחת בגין רכיב זה על פי פסה"ד בת.ק. 3969/08 שכן, בפסק הדין נכללו שני רכיבים ביחד: השתתפות עצמית והפסד פרמיה. בקביעתי בדבר הזכות לקיזוז ע"י הנתבע יש כדי למנוע כפל תשלום על ידו בגין התאונה בגובה סכום השתתפות עצמית, אך אין בכך כדי למנוע מהתובעת למצות את זכותה ביחסיה עם המבוטחת בגין הקיזוז מתשלומי הנתבע.

9. הנתבע ישלח לתובעת את הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצרוף מע"מ.

התשלומים, יישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ביום 18/1/10 ועד יום

התשלום בפועל.

עותק פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תש"ע, 05 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: